בגירושים, אחד הדברים הכי משמעותיים וטעונים הוא כל נושא הילדים המשותפים, גם מבחינת אחריות הורית, מבחינה רגשית של ההורים הנפרדים והילדים שנמצאים "באמצע" וכן, גם מבחינת העלויות והכספים הקשורים לעניין מהותי זה. כמו כל דבר בחברה, גם בהקשר לאחריות הורית לאחר גירושים היו, יש ויהיו שינויים רבים, גם תפיסתית ומעשית מבחינת ההורים הגרושים עצמם וגם מבחינת רשויות המדינה הרלוונטיות. אחד השינויים הכי מהותיים מבחינה זו הוא הנושא של משמורת משותפת, כאשר הכוונה הכללית היא אחריות הורית מלאה ושותפה של שני ההורים על ילדיהם המשותפים, אפילו שההורים התגרשו וכבר אינם חיים יחד. 

מזה זה בפועל משמורת משותפת, מה המשמעויות של זה? מה החוקים הכלליים החלים על כל אחד מההורים (בני הזוג לשעבר) ומה בנוגע לתשלום מזונות? ננסה לתת לכל השאלות החשובות הללו מענה תמציתי ופרקטי. 

מה זה משמורת משותפת / אחריות הורית משותפת?

משמורת משותפת, או כפי שהיא יותר מוכרת כיום "אחריות הורית משותפת" היא הגדרה משפטית לכל דבר ועניין. הגדרה זו קובעת כי האחריות ההורית היא על שני ההורים, אפילו שאלו התגרשו ואינם חולקים יותר חיים משותפים. מכאן שמשמורת משותפת למעשה "מחלקת" את זמני השהות של הילדים המשותפים בבית האם ובבית האב וכל היבטי האחריות ההורית הינם משותפים בין שני ההורים הגרושים. 

מקרה מנוגד לאחריות הורית משותפת היא שרק הורה אחד מוגדר המשמורן הראשי (בדר"כ האם במצבים אלו, אך לא תמיד). במקרה זה הילדים מתגוררים כל או רוב הזמן אצל ההורה שהמשמורת העיקרית או כולה מוגדרת שלו/שלה. ההורה שאינו משמורן יכול לראות את ילדיו והם יכולים גם לשהות בביתו, בכפוף להסדר בין הצדדים – אבל האחריות המלאה היא של ההורה המשמורן והצד שאינו משומרן אינו מחויב לקחת את ילדיו לזמן שהות. 

המשמעות המעשית של משמורת משותפת

מכיוון שמצב זה מגדיר משפטית אחריות הורית משותפת ומלאה של שני ההורים הגרושים לילדיהן המשותפים, אכן האחריות היא מלאה ומשותפת. כאשר הילדים נמצאים אצל האמא, היא האחראית המלאה והבלעדית עליהם וגם להיפך כאשר הם אצל האבא – כאשר בימים הרלוונטיים כל הורה משמורן מחויב למצוא "פתרון" לטיפול בילדיו ואינו יכול להטיל את האחריות על ההורה האחר ללא הסכמה. 

משמעויות מעשיות נוספות הן שיש לבצע החלטות מהותיות בצורה משותפת ועם הסכמת שני ההורים – הליכים רפואיים, יציאה לחו"ל, אישורים מסוימים מול מערכות החינוך, השתתפות בפעילויות העשרה מסוימות וכיוצא באלו. מצב כזה של משמורת משותפת מלאה משמעותו בפועל היא שהלכה למעשה במובנים רבים ההורים מתפקדים יחד כהורים לילדים, תוך כדי העובדה "הפשוטה" שהם כבר לא חיים יחד והילדים מתגוררים בשני בתים. 

מכאן ניתן להסיק את המובן מאליו ואת המסקנה ההגיונית (למרות שמשפטית שנים רבות זה לא היה כך עבור ציבור האבות הגרושים) שיחד עם משמורת משותפת מגיעות זכויות הוריות כמעט שוות בין האמא לאבא, אך מגיעים גם חובות הוריות ששני הצדים נוטלים על עצמם מבחינת טיפול בילדים, אספקת הצרכים ההכרחיים והבסיסיים שלהם ושותפות הורית מלאה ואמיתית, למרות ועם כל המורכבות שזה מביא. 

יש לציין כי במקרים של תינוקות וילדים קטנים עד גיל שש, הנושא של משמורת משותפת מורכב יותר ובהחלט יש נטייה מסוימת להעדיף משמורת עיקרית או בלעדית של האמא, כדי שהילדים יעשארו עם האם ויחוו יותר יציבות בבית אחד (מה שנקרא, "חזקת הגיל הרך"). זה בהחלט מורכב ויש לנהל נושא זה בעדינות ובחכמה המתבקשות. 

מה קורה לגבי מזונות במקרים של משמורת משותפת?

באופן טבעי, אחת השאלות המרכזיות העולות במקרים של משמורת משותפת בין הורים גרושים היא מה קורה לגבי תשלום המזונות. החוק היבש בישראל עדיין בעייתי מאוד, בייחוד כלפי אבות גרושים, ומטיל את רוב נטל המזונות על האבא בלבד, כולל במקרים של משמורת משותפת. אבל, בתי המשפט לענייני משפחה נוטים יותר ויותר בשנים האחרונות לשנות את המצב הזה ולהתחשב בהכנסות של כל אחד מההורים וביצוע ניסיונות לאזן את המשוואה הכספית – בייחוד במקרים של משמורת משותפת אמיתית ומלאה. 

בהתאם לאמור לעיל לגבי המורכבות של משמורת משותפת עד גיל 6, במקרים אלו נטל המזונות נופל בעיקר על האב וללא התחשבות אמיתית ברמת ההכנסות של האם או האם ההורים חתומים על הסכם אחריות הורית משותפת. 

לסיכום: מדובר על נושא מורכב, רגיש ועדין הדורש טיפול חכם, מותאם אישית ולעיתים גם יצירתי, לצד פתיחות וסובלנות מצד שני ההורים. אם אתם מתגרשים ורוצים לדעת עוד על משמורת משותפת או להגיע להגדרה הורית כזו, חשוב מאוד לעבוד בצמוד לגורם מקצועי-משפטי בעל הבנה עמוקה בנושא יחד עם הרגישות המתבקשת כיד לעבור את התהליך בצורה אופטימאלית ועם מינימום עימותים ו"פיצוצים".